תאונת דרכים שהיא תאונת עבודה – הפיצוי

כאשר מדובר בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה (אדם שנפגע בתאונת דרכים בדרך לעבודה, בדרכו חזרה ממקום העבודה לביתו או במהלך העבודה), זכאי הנפגע לכאורה, להנות מפיצויים מהמוסד לביטוח לאומי ופיצויים מחברת הביטוח, אולם אין הדבר כך.

כלל יסוד בנזיקין הוא כי אדם שנפגע, אינו יכול "להרוויח" מקרות הנזק. התוצאה היא שאם נגרם נזק לאדם, אומדים את הסכום הכולל של הנזק, והנפגע אינו זכאי לקבל מכל המקורות יחד, יותר מאשר אותו פיצוי שנקבע לו. כל מה שקיבל הנפגע או יקבל מהמוסד לביטוח לאומי, יקוזז מסכום הפיצוי לו זכאי מחברת הביטוח עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

מהמוסד לביטוח הלאומי זכאי הנפגע לקבל החזר אובדן ימי עבודה בשיעור של 75% מההפסד, ועד ל-90 ימי מחלה בסך הכל, הם "דמי פגיעה".

בתום 90 ימי המחלה, זכאי הנפגע להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה.

תביעה זו יש להגיש בצירוף מלוא התיעוד הרפואי בדבר הטיפול שקיבל הנפגע בעקבות תאונת הדרכים. לאחר מכן יעמוד הנפגע בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח הלאומי, במסגרתה ייבדק ע"י רופאים בתחומים הרלוונטיים.

הסכום אשר ישולם לנפגע מהמוסד לביטוח הלאומי, הינו פועל יוצא של שיעור הנכות שתקבע הועדה הרפואית ושכרו של הנפגע כפי שמוצהר ברשומות המוסד לביטוח הלאומי.

יכול להיות מצב דברים בו אדם אשר הכנסתו המוצהרת בפנקסי הביטוח הלאומי גבוהה, ואז, סכום המענק או הגמלה* שיקבל יהא גבוה ו"יבלע" את הפיצוי לו זכאי מחברת הביטוח.

במצב כזה, כאשר מדובר בתאונת דרכים, יהיה זכאי הנפגע לקבלת לפחות רבע (25%) מסכום הפיצוי, על אף שזה האחרון נבלע בתשלומי הביטוח הלאומי.
עפ"י חוק הביטוח הלאומי, בתאונת עבודה, כאשר התביעה לפיצוי מוגשת כנגד צד שלישי (כמו חברת ביטוח של רכב), זכאי הנפגע לקבל לפחות רבע מסך הפיצוי הכולל.

לצורך השוואה, באם התביעה היתה מוגשת כנגד המעביד (וחברת הביטוח שלו), במקרה בו מדובר בתאונת עבודה שאינה תאונת דרכים, ותשלומי המל"ל היו "בולעים" את הפיצוי, חברת הביטוח לא היתה משלמת כלל, לאחר ביצוע הקיזוז המפורט לעיל.

* תלוי בגובה הנכות שקבעה ועדת הביטוח הלאומי – נכות בשיעור של למעלה מ- 20% לצמיתות מזכה בקצבה חודשית שאף היא נגזרת משכרו של הנפגע.