סוגיות בתחום הרשלנות הרפואית

קיימות מס' עילות תביעה ברשלנות רפואית

רשלנות על פי סעיף 35 ו 36 לפקודת הנזיקין

סעיף 35 לפקודת הנזיקין מגדיר "רשלנות" - עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות,
או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות.

ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.

סעיף 36 לפקודה מגדיר חובה כלפי כל אדם - החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף.

תקיפה / העדר הסכמה מדעת מכוח סעיף 23 לפקודת הנזיקין

סעיף 23 לפקודת הנזיקין מגדיר "תקיפה" –
(א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית,
וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו.

(ב) "שימוש בכוח", לענין סעיף זה - לרבות שימוש בחום, באור, בחשמל, בגאז, בריח או בכל דבר או חומר אחר, אם השתמשו בהם במידה שיש בה להזיק.
 
אם הרופא המטפל מבצע פרוצדורה בלי להסבירה מספיק טוב (סיכונים, מהות הטיפול, אבחנה מדויקת, טיפולים רפואיים חלופיים) – כל מידע שיאפשר למטופל לקבל החלטה באופן מוסכם – הוא ייחשב בפועל כמי שלא ניתנה לו הסכמה מדעת.

הרבה פעמים הלקוחות המטופלים הם סומא באפלה כיוון שאינם יודעים כיצד הנזק התרחש.

למצב זה מס' סיבות:
שפת צוות הרופאים המטפלים אינה מובנת למטופל,
לעיתים הוא מורדם ומטושטש, כשמטופל משוחרר הוא מקבל אך ורק טופס שיחרור או סיכום מחלה בעוד שתיקו הרפואי נותר בבית החולים.

המערכת הרפואית אינה מספרת ביוזמתה מה ארע למטופל או איך בדיוק ארע הנזק, ברוב המקרים באם ארע נזק למטופל מסתירים זאת ממנו אפילו במחיר של מניעת נזק חמור יותר של המטופל.

rakbu, rputh, gurl shi krakbu,