הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים - קרנית

חבותה של קרנית

קרנית הינה גוף סטטוטורי אשר מתנהל עפ"י חוק. בראש קרנית נמצא יור' המנהלה, אשר ממונה ע"י הממשלה, ובה יושבים נציגי המערכת הממשלתית. תפקיד המנהלה הוא אישור פשרות בסכומים גבוהים ופיקוח.

תאונות בשטחים (יהודה שומרון ועזה)

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו חל בשטחים, ויש גוף נפרד קרנית שטחים, החל בשטחים אלה, המהווה אישיות משפטית שונה.
כמו כן קיימת גם קרנית פלסטינית, שאינה שייכת לקרנית הישראלית.

סעיף 12א' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע את חבותה של קרנית לפצות את הזכאי לפיצוי ואין בידו לתבוע מחמת מספר תנאים מצטברים.

הנפגע הזכאי הוא לעולם אינו הנהג אלא אך ורק צד ג'. חבותה הבסיסית של קרנית היא אינה לפצות נהגים.

המבטח האמור בחוק הינו בעל רישיון  משר האוצר ומהמפקח על הביטוח. מבטח מהרשות הפלסטינית נכלל גם בחוק זה, אולם הוא נחשב למבטח רק לרכב שאינו ישראלי (רכב ישראלי הוא רכב שרשום במשרד הרישוי ולא משנה מי בעליו).

החלופות:

תאונת פגע וברח

כאשר הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע. פרשנות סעיף זה מחייבת תכליתיות.
כשאין בידי הנפגע לתובע מאת המבטח – קרנית חבה, אלא אם מסתירים במתכוון את זהות הנהג.

• הלכת הורוביץ מדברת על אדם שנפגע ממשאית אחת בנמל, ויש 4 משאיות ששתיים מהן מבוטחות בחברת כלל ושתיים בחברת מגדל. הנפגע לא ידע מאיזו משאית ספציפית נפגע, ולכן נקבע בביהמ"ש העליון כי במקרה זה פונים לקרנית.
• לעומת זאת, אם נפגעים מאוטובוס, ואין את פרטי הנהג, יש לפנות למבטח חברת האוטובוסים (דן/ אגד), שכן כל האוטובוסים של אותה החברה, מבוטחים באותה חברת ביטוח, לכן קרנית לא חבה במקרה כזה.
• כך גם כאשר מדובר ברכבי צה"ל, לא יודעים איזה רכב בדיוק פגע, אבל זהות המבטח ידועה, לכן פונים למבטח וקרנית לא חבה.

מבחן השקידה הסבירה

אדם שנפגע לא יכול להגיד שאינו יודע/ זוכר איזה רכב פגע בו במסגרת תאונת הדרכים, ולפנות לקרנית לקבלת הפיצויים.
כאן חל מבחן השקידה הסבירה. המבחן קובע כי הנפגע חייב לעשות כל מאמץ סביר לאתר את הרכב הפוגע, בהתחשב במצבו הרפואי כתוצאה מתאונת הדרכים (למשל, לא כשהוא מאושפז).
במקרה של קטין, שקידת ההורים כשקידת הקטין, כאשר התרשלותם מונעת זכויותיו.

פניה למשטרה בזמן וללא דיחוי מהווה שקידה סבירה. לאתר עדי ראיה וכדו', והכל לפי חומרת הפגיעה.

כשרכב אינו מבוטח, הנוהג חייב לפצות את הנוסע.

כאשר מדובר בתאונת דרכים מעורבת (בה מעורבים מספר רכבים בהם מתבצע שימוש עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, למשל שני רכבים בנסיעה שפוגעים שניהם בהולך רגל.
חייב להיות מגע פיזי בין כלי הרכב/ כלי הרכב והנפגע), הנהגים חבים ביחד ולחוד.

אם לרכב אחד אין ביטוח, הרכב המבוטח ישא במלוא החבות לפיצוי הנפגע, וקרנית לא תחוב בפיצוי, מאחר ויש את מי לתבוע (את הרכב המבוטח).
קרנית נכנסת לתמונה רק כאשר אין את מי לתבוע ואין ממי לקבל פיצוי.

למשל, רכב חסר ביטוח אשר פגע בהולך רגל ואחרי 30 מ' פגע ברכב אחר, קרנית חבה בפיצוי הולך הרגל.
הרכב השני אינו מעורב בתאונה, מאחר והמחוקק קבע מבחן טכני לתאונת דרכים מעורבת, רק כאשר במועד התאונה היה מגע בין 2 כלי הרכב.

חבויות כלפי נפגעים בשטחי יהודה שומרון ועזה

הכלל הוא כי הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות ישראלי (שרשום במרשם האוכלוסין), גם אם תאונת הדרכים אירעה בשטחים, אז יראו אותה כאילו אירעה בארץ.
כאשר הרכב ישראלי והנפגע ישראלי, והרכב חסר ביטוח, לא משנה היכן אירעה תאונת הדרכים, פונים לחברת קרנית הישראלית.

כאשר ישראלי נפגע מרכב פלסטיני (בישראל או בשטחים), והמבטחת פלסטינית ואינה מתגוננת ולא מגיעה לביהמ"ש, יומצא כתב ההגנה לקרנית, והיא תפצה את הנפגע בהתאם לדין שחל במקום התאונה, בשיעור שחל שם (הרשות הפלסטינית אימצה את חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הישראלי, והדין זהה).
אין עילת תביעה ישירה נגד קרנית אולם היא תנהל את ההגנה.

אם ניתן פסק דין כנגד חברת ביטוח פלסטינית, אשר אינו משולם, פונים למשרד האוצר, אשר מפעיל את קרנית, שפונה למקבילים הפלסטינים, והמבטחת הפלסטינית מתייצבת.

נהגים ברכבים חסרי ביטוח

ההנחה היא שכשנוהגים ברכב של חבר, מניחים שיש ביטוח
הסבירות היא תמיד שיש כיסוי ביטוחי, ולא צריך לבדוק. המבחן הוא מבחן הקירבה.
עובד שנוהג ברכב של מעביד, שליח למשל, באופן רגיל אין חובה לבדוק אם קיים ביטוח.
אם הרכב צמוד לעובד הספציפי שנפגע בתאונת הדרכים – על העובד משנה זהירות וההקפדה גדולה יותר, כי הוא עושה שימוש ברכב גם מעבר לשעות העבודה ולכן צריך לבדוק קיומו של הביטוח.

בעניין זה נקבע כי כאשר חברים לוקחים ל"סיבוב" אופנוע של חבר, חלה עליהם חובה לבדוק אם יש ביטוח.
נהג מונית למשל, חייב לבדוק קיומו של ביטוח ולא לסמוך על  המעביד שהביטוח קיים.

סעיף 7ב' קובע כי תלויי הנפגע זכאים לתבוע ולקבל פיצויים, גם אם הנפגע עצמו לא זכאי (יודגש כי עזבון לא נהנה מזכות זו במקרה כזה).

זכות השיבוב

קרנית, לאחר ששילמה פיצוי לנפגע בתאונת דרכים, רשאית לחזור לנהג חסר הביטוח ולתבוע ממנו את הפיצוי ששילמה לנפגע.
גם בעלים או מחזיק של רכב, שהתיר את הנהיגה הוא בר שיבוב וחזרה.
אין הגנה לנהג חסר הביטוח והחזרה היא מוחלטת. תקופת ההתיישנות לתביעות שיבוב של קרנית הוא 7 שנים מיום התשלום ששולם על ידי קרנית לנפגע.
על קרנית מוטל הנטל להוכיח את החבות – שלנהג לא היה ביטוח.
קרנית לא צריכה להוכיח את הנזק שבגינו שילמה לנפגע בתום לב.
אם רוצים להוכיח שהנפגע מתחזה למשל, על המשובב להוכיח זאת.

erbh, phmuh ,tubu, srfho kkt chyuj jucv c,ue;